על הנקה, שאיבה ו"סקנדל"
לא היתה מוכנה ממני ללידת בתי. החדר שלה בבית היה מוכן ומדוגם, הקירות צבועים ומקושטים, מדפים מאובזרים פריטי נוי קטנים וחמודים שהכנתי מראש, מגרות מלאות בבגדים קטנים שהורתחו ב-60 מעלות, ובפינת החדר התהדרה כורסת הנקה שביקשתי מאמא שלי מתנה ללידה.
אצלי בחדר חיכתה לה עריסה, מלאי של חזיות הנקה מפוארות וכרית הנקה קאסטום מייד.
במסע הקניות המקדים שערכתי נקנה גם, ליתר ביטחון כזה, שיהיה, בקבוק אחד . שיהיה.
דניאלה נולדה בנר ראשון של חנוכה, וכבר בלילה של הנר השני או השלישי של חנוכה, במסדרונות בית החולים, היא הרימה קולות צעקה שכמותם לא שמענו בחיים. נבהלנו. שמענו תינוקות בוכים לפני, כמובן, אבל היתה בזעקה הזו מצוקה (רעב) שלא הכרנו וגם ההלם הזה שהיצור הקטן שצורח הוא בעצם באחריותך.
מה שהתברר לנו בהמשך הלילה זה שהיא היתה רעבה ומתוסכלת, כי למעשה לא הצליחה לינוק ממני כמו שצריך. ובעצת האחיות התחלתי לשאוב לה חלב אם לבקבוק. הקטנה טרפה את כולו.
בבוקר היום שאחרי שלחתי את אדם על הבוקר לקנות מלאי מכובד של בקבוקים מתאימים.
מאז ובשבועות שלאחר מכן התחיל מסע האכלות אינטסיבי וסוחט.
אני פגשתי מספר יועצות הנקה, שלמרות ההמלצות, לא הרגשתי שסייעו לי. במקביל שאבתי כמה פעמים ביום כדי שכל פעם שדניאלה רעבה יהיה לה בקבוק זמין. זה מתיש נורא, כל זמן פנוי הרגשתי שאני שואבת, הייתי יושבת בלילות על כורסת ההנקה המעוצבת שלי צופה במחשב,ב"סקנדל" ושואבת.
ומידי פעם מנסה שוב לתת שד ולרוב מתאכזבת שהיא לא מצליחה לתפוס.
הרגשתי בעצמי שמה שקורה פה זה סקנדל.
איך הייתי "מוכנה" לפני הלידה להכל ולא יכולתי לצפות את זה.
הייתי מדוכאת נורא מהסיפור הזה והרגשתי צער עמוק. ובעיקר - התשה.
אני זוכרת בבירור שיחה שניהלתי עם חבר מהעבודה ששמע את התסכול שלי וסיפר איך הם עברו לתמ"ל זמן קצר אחרי הלידה כי ההנקה לא הסתדרה. הוא רמז לי בעדינות שלפעמים זה עדיף.
אני לא רציתי לשמוע, אבל, בדיעבד הבנתי שזה היה מקל עליי מאוד ואם אהיה שוב בסיטואציה כזו אפעל אולי אחרת.
אחרי כמה שבועות פגשתי בקלינקת הנקה בדיאדה יועצת מדהימה בשם טלי והיא פשוט לימדה את דניאלה לינוק ולא למצוץ את השד בתהליך הדרגתי בעזרת צינורית. במקביל הקטנה גם גדלה קצת ואיכשהו ההנקה הסתדרה. אחרי זמן קצר, דחפתי את המשאבה במגירה בארון ולא יכולתי אפילו לראות אותה יותר.
דניאלה ינקה עד גיל 11 חודשים, ואז, בהדרגה ובסוף ביוזמתה היא הפסיקה את ההנקה.
סיפור האכלה הזה נכתב לפני מספר שנים…השנה ילדתי בת נוספת, אחות לדניאלה.
גם הפעם היתה התחלה מאתגרת ששילבה הנקה, שאיבה וקצת תמ"ל.
רק שהפעם לפחות באמת "באתי מוכנה".
באתי מוכנה עם ההבנה שהכל יכול לקרות ואין תסריט קבוע מראש שמישהו במשרד פרסום לאמהות כתב.
הייתי יותר גמישה ויותר סלחנית כלפיי עצמי - וזה בעצם הדבר היחיד שאני רוצה לאחל לכל אמא מאכילה... גמישות וסלחנות.
אה כן, זה וסדרת טראש טובה להעביר איתה לילות לבנים :)
Comments